<h1>לקוטי ראשונים מספר הנר לרבינו זכריה ב"ר יהודה אגמאתי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כופין אותו לבנות בית שער וכול'. רבינו שרירא ז"ל. מי כופה אותו והלא חצירו היא. ומפורש בתוספתא [ב"מ פי"א ה"ט] שאינה בבן חצר שהוא שוכן בה ולא בעיר שהוא שוכן בה. ולפיכך איצטריך למימר כופין אותו. והנה התוספתא מפורשת לקמן.
<h2>דף נא:</h2>
[לשון רי"ף מב"ב נ"א ע"ב] אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים. פירוש שיש לומר שמא אדם הפקיד אצלה, ואינו שלה כדי שיזכה בו בעלה. ולא מן העבדים. פירוש לפי שיש לומר גם בזה שמא אדם הפקיד אצלו, ואינו שלו כדי שיזכה בו רבו. קבל מן הקטן יעשה לו סגולה. פירוש ולא יחזירנו לו שמא יאבד אותו. פירוש אחר, לא מן הנשים, דילמא לבעליהן הן. ולא מן העבדים. פירוש דילמא גנבום לאדוניהם. ולא מן התינוקות. דילמא דאביהן הן. קבל מן האשה יחזיר לאשה. פירוש ולא לבעל. פירוש דאין לו להחזיקה בגנבתא, לפי שיש לומר שמא אדם הפקיד אצלה, ואינו שלה כדי שיזכה בו בעלה. מתה יחזיר לבעלה. פירוש שאפילו אם ניתן לה ממון זה ע"מ שאין לבעלה רשות בו, מכיון שמתה יורשה בעלה, שהבעל יורש את אשתו. והילכך יחזיר לבעלה. קבל מן העבד יחזיר לעבד. פירוש לפי שיש לומר גם בזה שמא אדם הפקיד אצלו, ואינו שלו כדי שיזכה בו רבו. מת יחזיר לרבו. דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו. וה"ה אם נשתחרר ואח"כ מת שיחזיר לרבו. אבל אם נתגרשה האשה ואחר כך מתה יחזיר ליורשיה. קבל מן התינוק יעשה לו סגולה. פירוש ולא יחזירנו לו שמא יאבד אותו, שהרי אינו יודע לשמרו. מת יחזיר לאביו. או לשאר יורשיו. מאי סגולה רב אמר ס"ת. פירוש ללמוד, הרי הפירות, והקרן קיימת. רב הונא אמר דקלא. פירוש דאכיל מיניה תמרי, והקרן קיימת. אבל עיסקא לא. דחיישינן שמא יאבד ממנו הקרן. וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם. פירוש אלו הפקדונות של פלוני הם. יעשה כפירושן. פירוש יעשה הנפקד כפירושן ויתננו לאותו פלוני שאמרו. ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן. פירוש כלומר יבדוק ויחקור על הדבר, אם מצא שיש רגלים לדבר, ינתן לאותו פלוני. ואם לאו, חיישינן שמא להבריח אותו מבעלה כדי שלא יירש אותן ממנה הוא שאמרה כך. ודוקא שאמרה בשעת מיתתה, לפי שכיון שמתה זכה הבעל בירושתה, ונמצא זה שהוא נותן הפקדון לאותו פלוני, מרשות הבעל הוא מוציאו, ולפיכך לא יתננו לאותו פלוני עד שיבדוק ויפשפש, הואיל ויש לומר שמא שיקרה ולסלוקי ירושתו מאותו דבר הוא שכיוונה. אבל בחייה (מכי) [מכדי] קתני יחזיר לאשה, כשתתן האשה אותו פקדון לאותו פלוני אין לבעל לערער עליה בכך, שהרי היא עצמה הנותנת אותו, לא הבעל, וה"ה נמי לעבד ולקטן. פירוש אחר, ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן, פירוש שיאמר בנפשו שמא אין הפקדון לאותו פלוני אלא של בעלים שלהם הוא. ומתוך בושה אין רוצין לומר שהוא של בעליהן דלא ליתחזקי בגזלנים וגנבים. הלכך יחזירו לבעליהן ולא לאותו פלוני.
<h2>דף סה:</h2>
למקצת. [מקואות פ"ד מ"א] המניח כלים תחת הצינור אחד כלים גדולים ואחד קטנים ואפילו כלי גללים וכלי אדמה וכלי אבנים פוסלין את המקוה. ודוקא המניח, אבל לא השוכח. דקיימא לן כרבי יוסי אליבא דבית הלל. ופירשו במסכת שבת [ט"ז ע"ב] שאם הניח בשעת קישור עבים, אע"פ שהיה שוכח בשעת הגשם, דברי הכל פוסל. ומודים בשוכח בחצר שטהור. וכל הני דאמרינן טהורין שאינן פוסלין את המקוה, לא יערה אדם אותן למקוה, מפני שהוא מחשב אותן בשעת הערו, אלא או ישבר אותן, או יכפה אותן, והן יורדין מאיליהן ונעשין מקוה כשר. [מקואות פ"ד מ"ב] המניח טבלא תחת הצינור, אם יש לה לבזבזין פוסלת המקוה ואם לאו אינה פוסלת זקפה להדיח בין כך ובין כך אינה פוסלת. למדנו מאלו הפסקות שאין כלי פוסל אא"כ יש לו בית קיבול מים, והוא שיהא עומד כדרך קבלתו. [מקואות פ"ד מ"ג] החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהו בשל חרס רביעית. היו צרורות מתחלחלין בתוכו פוסל את המקוה ירד לתוכו עפר ונגבס כשר. סילון שהיה צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל, לפי שלא נעשה לקבלה. פירוש הצינורות דרכן לעשות להן בית קיבול באמצע כדי לקבל עפר הגג והצרורות היורדות עם שטף המים. וכשיתמלא אותו בית קיבול מן העפר והצרורות חוטטין אותן ומחזירין אותן אל הגג. וטחין אותו שם כתחלתו. וקודם החטיטה אם היה בו עפר כבוש שנעשה גבסיס, כבר נסתם אותו בית קיבול וכשר. ואם נתמלא מן הצרורות והמים מתחלחלין בתוכו בין חלל הצרורות ה"ז פוסל כאילו לא היה שם כלום, שאין הצרורות מבטלין את הגומא. למדנו מאלו הפסקות כי צינור אינו כלי אא"כ יש בו בית קיבול. ואותה שאמרנו בברייתא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה. הא דאמר פוסל, דוקא שיש בו בית קיבול. ואותן צינורות ששנינו למעלה, דמשמע דצינור עצמו אינו פוסל, בשאין בהן בית קיבול. והסילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע, אע"פ שיש בו בית קיבול במקום רחבו שהוא כמו קרן עגולה שהיא טמאה, אפילו הכי אינו פוסל, לפי שלא נעשה לקבלה. שאין הסילונות נתונין במקום קיבול עפר וצרורות. ועוד שנינו למטה בזה הפרק [מקואות פ"ד מ"ה], השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין הימנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת המקוה. היתה כלי וחיברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת המקוה. נקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהן כשרה. כמה יהא בנקב כשפופרת הנוד. מהא נמי שמעינן שאין פוסל את המקוה עד שיהא בכלי בית קיבול מים. והשק והקופה נמי אע"פ שמקבלין פירות אינן פוסלין. דתנן בפרק ששי [שם מ"ה], אם היה שק או קופה מטבילין אותן ומעלין אותן כדרכן. פירוש מעלין אותן מן המקוה כדרכן שפיהן למעלה. משא"כ בכר וכסת של עור, שהוא מעלה אותן דרך שוליהן [שם פ"ז מ"ו], כמו שכתבנו למעלה. למדנו מן הכללות הללו שאין המקוה נפסל בשאובין עד שיהיו המים שאובין בכלי שיש בו בית קיבול. ולא בית קיבול פירות אלא בית קיבול משקין. עד שיהא עשוי לקבלה. ודבר זה למדנו מן הסילון שכתבנו. ואפילו היה עשוי לקבלה, כל דבר עד שיהא מונח כדרך קבלתו. ולמדנו זה מן הטבלא שאמרנו. ועל כל אלה, עד שיניח אותו בכונה כדי לקבל. אבל אם שכח אותו בחצר וקיבל מאיליו אינו פוסל. ובלבד שלא יערה אותו לתוך המקוה, כאשר כתבנו.
<h2>דף קיג:</h2>
למקצת. אורעה כל הפרשה כולה להיות דין. ספר אחר, אירעה. פירוש נסתיימה כל הפרשה כולה להיות דין. דמשמע שהפלת נחלות דין קצוב הוא בשעת המיתה, הכל כמו שאמר המת. ואין הדבר צריך דיינין אלא כל אחד ואחד יחזיקוהו שומעי הצוואה בשלו. שנים כותבין ואין עושין דין. פירוש דמתחלתן לא נראו להיות דיינין. אבל בלילה כותבין. פירוש שאין ראוי לדין. כותבין ואין עושין דין. פירוש ואפילו למחר, שמתחלתן לא נראו לשם דין.
<h2>דף קכז:</h2>
למקצת. היה משמשו כעבד ובא ואמר עבדי הוא וחזר ואמר בני אינו נאמן. וקשיא לרבי יוחנן דאמר עבדי הוא וחזר ואמר בני נאמן. אמר רב נחמן בר יצחק דקרו ליה עבדא מצר מאה. פירוש שאין קורין כך אלא למי שהוא עבד ממש. שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר. פירוש כגון ראובן ושמעון אחים. בן בנו של ראובן שהוא שלישי לראובן כשר להעיד לבני שמעון שהוא ראשון. מר בר רב אשי אמר בן בנו של ראובן כשר להעיד לראובן.
